​לשמר את המוזיקה שפורטת על מיתרי הלב, ולקבל באהבה את הזהויות המורכבות שלנו


​לשמר את המוזיקה שפורטת על מיתרי הלב, ולקבל באהבה את הזהויות המורכבות שלנו

:

פינת ההמלצה החמה:

לשמר את המוזיקה שפורטת על מיתרי הלב, ולקבל באהבה את הזהויות המורכבות שלנו


היה ערב חורפי קר אתמול בבוסטון, מסוג הערבים שקל להיכנע לחום של הבית ולא לצאת להופעה.

האולם היה מלא, קהל נלהב שמה שמחבר ביניהם זה געגוע. לא מעט יוצרים ישראלים מגיעים לכאן ואני תמיד תוהה, האם הייתי הולכת לראות אותם באותה התלהבות וציפיה נרגשת לו היינו חיים בארץ? אתמול זאת הייתה נורית גלרון. בדרך לשם ישראלים ותיקים ממני כאן הכינו אותי לאכזבה אפשרית, לדבריהן קורה לא פעם שהזיכרון של מה שהיה פעם מתעתע בנו ולא רק עלינו נראים סימני הגיל אבל גם על מי שאהבנו בנעורינו, והקול הוא לא אותו קול והחוויה היא לא מה שציפינו. אז עם ציפיות מאורגנות מחדש, כלומר ציפיות נמוכות, צללתי לתוך מערבולת רגשית מהסוג הדביק ביותר.

היא עלתה לבמה, מרשימה כמו שזכרתי והתחילה לשיר, הקול היה מוכר, המילים יצאו בטבעיות מהפה שלי כאילו רק אתמול שרתי את השירים האלה ולא עברו מלא שנים מאז שהאזנתי להם בפעם האחרונה. נפלאות הלב והמח, איך אפשר לשלוף באופן כל כך טבעי וזורם מילים של כל כך הרבה שירים, ותוך כדי להציף את עצמינו בחום ששייך למקום אחר ותקופה אחרת. באותו רגע לא יכלתי להיות שום דבר אחר חוץ מישראלית בלב ובנשמה, תחושה חזקה של: זר לא יבין זאת. הרגע הזה שאתה מסתכל מסביב באהבה ונדמה לך שכולם מרגישים את הביחד, השותפות והקרבה. כמה כוח יש למנגינת חיינו!

אפשר היה לעצור פה, אבל הלב לא עוצר, כי בעצם את התחושה המענגת הזאת הרגשתי פעמים רבות בעבר עם חלקים אחרים של הזהות שלי. אחד הזיכרונות המוזיקלים הראשונים שלי הוא מהופעה של מרסדס סוסה בהיכל התרבות. אני זוכרת את עצמי מתרגשת ושרה ממש כמו שעשיתי אתמול, כמו שהרגשתי אתמול, אבל הפסקול היה שייך לתקופה אחרת בחיי, לשפה אחרת, וגם אז הרגשתי ממש כמו אתמול שאין יותר ארגנטינאית ממני באותו רגע וכל צליל פרט לי על מיתרי הלב.

עם המחשבה הזאת נכנסתי לאוטו שלי היום והקשבתי לפלייליסט שלי שעובר משירים בעברית, בספרדית, באנגלית ובצרפתית וכל אחד מהם פורט על מיתר אחר של הזהות המורכבת שלי. לכולם יש מקום ואת כולם אני שמחה לשמוע ובעיקר את כולם אני רוצה לשמר.


אני ממליצה בחום להקשיב למנגינת חיינו, ולאפשר לנו להתחבר באופן מלא ולו לכמה רגעים לזהות ברורה ועוטפת. לחיות בקרב תרבויות אחרות זה מעשיר ומגוון אבל זה בא בנוסף לזהות שכבר היתה שם ולא במקום. 


אה, ואם נורית גלרון מגיעה לאזור שלכם רוצו לראות אותה! היא פשוט מהממת!